<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל"ד</h1>
<h2>דף מד.</h2>
מי שלקח קרקע מחברו והוציא על אותו קרקע שני שטרות ויש בין אותם שטרות שום חלוק או שזמנם אינו שוה או שהאחד מכר והשני מתנה ואנו צריכין לחקור ולדקדק ענין שטרות הללו לצורך שני דברים. אחד לדעת אחריות הלוקח והוא הגון שהוי האחד במכר והשני במתנה לפי שאחריות הוי ראוי להיות בשטר המכר ולא בשטר המתנה. והשני לצורך הזמן לדעת מאיזה זמן קנה הלוקח אותו קרקע שאם יבא ב"ח של מוכר לטרוף ממשעבדי כי היכי דנדע אם הוא קודם לב"ח ואם לא, דתדע שאם סומך הלוקח על השטר הראשון והוי זמנו קודם לזמן שטר ב"ח אין על ב"ח לטרוף ממנו ולא כלום, ואם סומך הלוקח על השטר השני ואינו סומך על השטר הראשון כלום והוי זמן שטר ב"ח מוקדם לשטר השני ב"ח גובה ממנו. ועדין הדין בדבר הזה היכא שהשטרות מתחלפים כגון שהאחד במכר והאחד במתנה אם היה כתב המתנה מוקדם יש על הלוקח לטעון ולומר הקדמתי כתב המתנה כדי להסתלק מעלי דינא דבר מצרא ולאחר מיכן כתבתי כתב המכר כדי לקבל אחריות על הקרקע נמצא שנכנס קנין הקרקע ברשותו מזמן הראשון שהוא שטר המתנה אבל אין אחריות הקרקע עליו אלא מזמן שהוא בשטר השני, וכמו כן אם היה הכתב הראשון שטר המכר והשני שטר מתנה יש על הלוקח לטעון ולומר עקר סמיכות על השטר הראשון אבל הוצרכתי לכתוב שני שהוא שטר מתנה משום דינא דבר מצרא הילכך קנין הקרקע והאחריות הוי מזמן ראשון, אבל היכא דהוו שני השטרות או שניהם במכר או שניהם במתנה וזמנו של זה לאו כזמנו של זה רואים אם יש בשטר השני שום תוספת קנין שהוסיף לו על מה שהתנה בשטר הראשון אמרינן שלא כתב השטר השני אלא לשום אותו תוספת והזכיר עם שטר התוספת שאר הקנין שכבר קנהו מזמן הראשון ונמצא שקנה קנין הראשון מזמן הראשון והתוספת קנה מזמן שני, אבל היכא שאין בשטר השני שום תוספת כלל ואין בשני השטרות שום חלוף ביניהם אלא בזמן לבדו כגון שזה מוקדם וזה מאוחר הרי זה לא קנה הלוקח זה הקנין ולא נכנס לרשותו אלא מזמן השטר השני ואין סומכין על הראשון כלל לפי שיש לנו לומר מן הדין אלו היה סומך על הראשון למה היה צריך לכתוב כתב שני אלא מאחר שכתב את השני רצה לבטל את הראשון אי נמי מחלו מן השעבוד שהוא בין שני הזמנים ועל הדא גרסינן שני שטרות היוצאים בזה אחר זה בטל שני את הראשון אמר רב פפא ומודה רב נחמן דאי אוסיף בה דקלא לתוספת כתביה. פשיטא ראשון במכר ושני במתנה ליפות כתביה משום דינא דבר מצרא וכל שכן ראשון במתנה ושני במכר, ודאי שניהם במכר שניהם במתנה בטל שני את הראשון מ"ט רפרם אמר אודויי אודי ליה רב אחא אמר אחולי אחיל גביה מאי בינייהו איכא בינייהו אורועי סהדי ולמכנס פירי ולטסקא מאן דסבירא ליה אודויי אודי ליה נתבטל הראשון ואין לסמוך על העדים החתומים באותו שטר הראשון ויחזיר את הפירות שאכל בין שני הזמנים ומנת המלך נמי שהיה מזמן ראשון ועד זמן שני ראוי שיהיה על המוכר אבל מאן דסבירא ליה אחולי אחיל גביה קא סבר הוא מחל את ממונו לאחר שנכנס אותו קנין ברשותו כדין והראוי בעדות העדים שבאמת העידו ואין ללוקח שיחזיר את הפירות ולא למוכר שיתן מנת המלך, ומה שאנו פוסקים לעשות כדין אין מחייבים את הלוקח להחזיר את הפירות שאכל בין שני הזמנים ואף אין מחייבים את המוכר לתת מנת המלך שבין אותן שני הזמנים הילכך כל היכא שהוי סמיכתנו על השטר הראשון והוי ב"ח מאוחר לאותו זמן הראשון דין הוא שלא יטרוף כלום ממנו ואם הוי סמיכתנו על השטר השני ובטלנו את הראשון כיון שב"ח זה מוקדם לשטר השני הרי זה גובה ממנו.
